בודן יצחק נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

תביעה כספית בסכום של 4,110 ₪.

1. בחודש יוני 2011 חזרו הוראות קבע באמצעותן שילמה התובעת עבור שירותים שסופקו לה על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, משך חודשים ארוכים ניסתה להשיג את הנתבעת על מנת למסור בידיה אמצעי תשלום אחר, אולם דרכה לא צלחה, לטענתה בשל זמן המתנה ממושך בטלפון מוקד הגבייה של הנתבעת. וכך, בחלוף שלושה חודשים – וללא כל התראה מוקדמת - קיבלה דרישה מעורך דינה של הנתבעת לשלם סכום של 1,666 ₪ (מכתב מיום 12.9.11, נספח ה/1 לכתב התביעה). סכום זה היה גבוה באופן משמעותי מסכום החיוב שחזר, ועל כן ביקשה פרוט אך לא נענתה. בחודש דצמבר 2011 כבר קיבלה מלשכת הוצאה לפועל התראה בסכום של 2,576, בחודש ינואר 2012 ניסתה כוחה בפניה לעו"ד הנתבעת על מנת להגיע להסדר בדבר תשלום החוב (ואף העלתה טענה כי אחד ממכשירי הטלפון שברשותה, מקולקל), אולם גם אז לא נענתה. סופו של דבר ולאחר שאף עוקל חשבון הבנק שלה שילמה בחודשים ינואר ופברואר 2012 את הסך של 3,300 ₪ (נספח ח' לכתב התביעה).

על רקע זה דורשת התובעת כי הנתבעת תפצה הן על שאחד המכשירים שבידה לא היה תקין במשך חודשים ולא נעשה בו שימוש (1,000 ₪), הן על הריבית, שכ"ט, עוגמת הנפש והוצאות הגבייה במסגרת תיק ההוצל"פ (1,377 ₪). כמו כן היא תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש (1,000 ₪) והוצאות עיקול (733 ש"ח). סה"כ 4,110 ₪.

2. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף ולגופה. זאת מאחר שהתובעת היא זו אשר ביטלה את אמצעי התשלום באמצעותו נגבו ממנה חיוביה, ובכך הפרה את הסכם ההתקשרות שביניהן. עוד התעלמה התובעת מהתראות שנשלחו אליה להסדרת החוב, ולא הגישה התנגדות בתיק ההוצל"פ משזה נפתח. אין התובעת יכולה להלין אלא על עצמה ואין היא יכולה לעקוף את הליכי ההוצל"פ שהסתיימו זה מכבר באמצעות הליך אזרחי כאן. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין תימוכין לקשר סיבתי שבין התנהלותה (התקינה) לבין נזק כלשהוא, שממילא לא הוכח.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את התובעת (גם באמצעות בתה) ונציגת הנתבעת, דין התביעה להדחות.

3. טענת התובעת כי במשך חודשים ארוכים ניסתה להשיג את הנתבעת על מנת לעדכן את אמצעי התשלום, ונכשלה הינה טענה בעלמא שנועדה כל-כולה לייצר עילת תביעה יש מאין.

לקוח אשר אמצעי התשלום בו הוא עושה שימוש ושבאמצעותו גובה ספק את שמגיע לו בהתאם להסכם שבין הצדדים, פוקע - עליו לעשות ככל שלאל ידו על מנת לספק אמצעי תשלום אחר, למען לא יעמוד במצב של הפרת חוזה.

לא שוכנעתי כי התובעת נקטה בכל האמצעים הסבירים לעדכון אמצעי התשלום חדש; לא זו בלבד שהיא לא פרטה באילו מועדים ניסתה ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת, היא גם לא נימקה מדוע לא עשתה שימוש באמצעי התקשרות אחרים כגון: מכתבים ודוא"ל.

4. התובעת לא פעלה כמצופה ממנה גם לאחר שנשלחו אליה 4 מכתבי התראה (תיעוד לפניות בתאריכים 12.6.11-3.8.11 בנספח ג' לכתב ההגנה). בדיון שלפני התברר כי ככל הנראה התובעת לא עדכנה את הנתבעת על כתובתה החדשה.

5. לא יפלא איפוא כי הנתבעת דרשה את החוב שהצטבר בגין שירות סלולארי ודקות שיחה שנצרכו בפועל על ידי התובעת כמו גם העמידה לפרעון מיידי את יתרת התשלומים שנותרו בגין רכישת 3 מכשירי טלפון (בהתאם לסעיף 9(ג) להסכם ההתקשרות מיום 2.11.09, נספח א' לכתב ההגנה). בהמשך הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה תובענה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") (נספח ה2 לכתב התביעה) ואף נקטה בהליך מבצעי של עיקול חשבון בנק. ויודגש כי אין תחולה לסעיף 51ב(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 באשר אין עסקינן במקרה דנן בביטול התובעת את הסכם ההתקשרות עם הנתבעת, אלא מקום בו הפרה התובעת את ההסכם והוראת הקבע שנתנה, לא כובדה.

6.לתובעת היתה אפשרות להגיש התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל (סעיף 81א1(ד) לחוק ההוצל"פ) ולמצות את מלוא הזכויות שהליך זה מעניק לה. אך היא ביכרה שלא לעשות כן, ובכך אין לה אלא להלין על עצמה. כיום, היא מנועה מלטעון טענות אשר היה לה הזדמנות נאותה להעלותן. משהסתיים התיק בהוצאה לפועל והתובעת אף שילמה את החוב, יש מקום לעמוד על עקרון סופיות הדיון. בבסיס עקרון זה טובת ציבור המתדיינים והמערכת השיפוטית המבקשים למנוע כפל הדיינויות, בזבוז משאבים וחשש ממתן החלטות סותרות. עקרון זה גם מביא לידי ביטוי את האינטרס של הצד שכנגד, שלא יהא מוטרד שוב באותו עניין. ויודגש כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל. זהו טעם נוסף שלא לאפשר עקיפת ההליך שהתקיים דאז, שאין מחלוקת כי התובעת ידעה עליו, באמצעות תביעה זו המבוססת על טענות שהמקום הטבעי והנכון לברורן היה בהוצל"פ, במסגרת התנגדות ככל שזו היתה מוגשת.

בנסיבות אלו אין מקום לפצות את התובעת על נזקיה הנטענים הנובעים מהליך הוצל"פ תקין.

7. אשר לטענה בדבר פגם במכשיר; התובעת לא פנתה אל הנתבעת בהודעה על תקלה במכשיר, אלא בחודש ינואר 2012 - 6 חודשים לאחר שחזרה הוראת הקבע שלה, וגם זאת רק המכתב לעורך דינה של הנתבעת. היא גם לא ביקשה לנתק את הקו נוכח האמור. למעשה, אין כל תימוכין לכך כי אכן היתה תקלה כלשהיא במכשיר. בהתאמה, אין לפצותה בגין האמור.

8. סוף דבר;

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 700 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: